עקבתי בענין רב אחר הגל של הבאת אמפתיה למצוקת תנועת המרץ בעקבות דבריה של מנהיגת התנועה הגב' זהבה גלאון על דפי "הארץ" בשבוע שעבר. גם במאמר המערכת וגם במאמרים פולמוסיים רוב המגיבים שיבחו את יושרתה ואת העמידה העיקבית על עקרונותיה, שהיא תופעה נדירה בשוק הפוליטי והציבורי השולט בארץ. רוב המגיבים, אזרחים נבונים ובעלי כוונות טובות, מנסים למצוא פתרון למצוקתה של מנהיגת מרץ החוששת מהיעלמה של מרץ מהזירה הציבורית עקב אחוז החסימה והסתערותו של הימין הדורסני על הדמוקרטיה וזכויות האדם.

כל המודאגים מנסים ליעץ לה כיצד תנועה זו תוכל לשרוד בשוק ההרסני של הפופוליזם, הדמגוגיה והאידאליזציה של הדלות הרוחנית המשרתים את הימין הנציונל-שוביניסטי ואת מנהיגו הכמעט נצחי.

עקבתי אחרי התגובות המענינות של הכותבים המשבחים את עמידתה האיתנה של מרץ במאבקה למען השלום, ולא מצאתי באף לא אחת מהן, גם לא בדבריה של זהבה גלון עצמה אף איזכור הפן השני של האידיאולוגיה המרציאנית - הענין המאבק למען הצדק החברתי והרווחה.

כיצד זה קרה שדווקא תנועה זו שהמצע והאידיאולוגיה שלה מבוססים על השווין החברתי, - שדווקא היא המתעלמת מהעוני והמצוקת של המוני העם, ובשל כך רכשה את הדימוי של תנועה אליטרית - זו שהפקירה את ענין השויון האזרחי ואת "שויון הנטל" לידי יאיר לפיד אשר הפך את המיליטריזם הדתי לשותף בחיר ומכתיב בשלטן, ואת הרווחה הפקירה בידי האיש הנאמן לתורת הליכוד, הוא מר כחלון, ידיד אנשי מונופול הגז הסוחתים את נכסי המדינה.

בהערכה שתנועת המרץ נאמנה למצע החברתי שלה תהסב את שמה ל: - מרץ תנועה לשלום, שויון ורווחה. אין אלא שני דגלים, אלא דגל אחד. לא מספיק לטעון (וגם זה כבר לעתים נדירות)- שעם חיסול הכיבוש תיעלם הפאר החברתי. כי הכיבוש לא יעלם לפני היעלמם של משיחי השקר.