ומי לא בא למגילה / ערן ברוך ( פורסם ב׳ידיעות אחרונות׳, 22.3.16)

די מגילה פון פורים איז אייגנטלעך א וועלטלעכע - די סאמע סעקולערסטע אגדה פון פילזייטיקער יידישקייט, אין וועלכער עס איז פאראן אן ארט פאר ספק, פאר קריטיק און צייטנווייז פאר ארויסברענגען טענות צום אויבערשטן. דאס איז א וויכטיקער, א וועזנטלעכער טייל פון דער סטרוקטור פון א געזעלשאפט, זי דערמאנט אונדז די חשיבות פון א פלוראליסטישער יידישקייט.

מגילת אסתר היא המגילה החילונית והכפרנית ביותר. היא מזכירה לנו את חשיבותה של יהדות מרובת פנים. יהדות שנשמר בה המקום לספק, לביקורת ולעתים גם להתרסה כלפי שמיא. זה חלק משמעותי וחשוב בבניין של חברה, של תרבות ושל עם .

מגילת אסתר היא אחד הספרים המרתקים בתנ״ך. מדברים הרבה על הממד הנשי-פמיניסטי בה. זה בהחלט חשוב, אך יש מסר אחר מודחק וחבוי תחת המעטה הקרנבלי של הסיפור. הוא קשור אולי לעניין הנשי, אבל רדיקלי ממנו: זהו הסיפור המתחפש של פורים - המגילה החילונית. כן, מה ששמעתם. קריאה במגילה במבט קצת בוחן וביקורתי מעלה כמה שאלות מתבקשות:

1. איפה אלוהים ? חפשו טוב בטקסט. הוא נעדר, לא מוזכר ולא מתערב. שמו לא מופיע, גם לא אחד מכינוייו, ברמז או בעקיפין. אין עוד טקסט כזה במקר. זו לא שתיקה רועמת, זה יותר מכך, כפי שנגלה בהמשך.

2. מה עם התורה והמצוות ? גם כאן, כלום. מרדכי (הקרוי על שם האל הבבלי מרדוך) אמנם לא כורע ומשתחווה להמן, אבל לא עושה דבר שמעיד על יהדותו. לא מתפלל מנחה, לא נותן צדקה, לא שומר נידה. ממש אין מצוות. אם לא היה נאמר על מרדכי שהוא יהודי, היה קשה לנחש.

3. ומה עם ארץ ישראל ? גם כאן, מאום. ארץ הקודש. ציון, משוש נפשנו, היא עוד אחת מ-127 מדינות תבל. בלי ייחוד, בלי כיסופים, ללא שמץ געגוע. מה היה אומר על כך הרב קוק? בלי אלוהים, בלי תורה ובלי ארץ ישראל, ורק לאומיות יהודית ללא כל סממן דתי. וחשוב שנפנים: יש כאן יד מכוונת. המגילה היא חיבור כתוב היטב. הכל מתוזמן ומאורגן ולא מקרי. גם מה שלא כתוב.

כפי שנכתב בהתחלה, לא רק היעדרו של אלוהים בולט ומעורר שאלות. גם הניסיון לפרש את הסיפור. האלגוריה שייצרו פרשנים יהודים ואחרים (המגילה הייתה פופולרית מאוד גם בין נוצרים, בעיקר באנגליה וצרפת במאות ה-16 עד ה-18) בין תמונת העולם שבמגילה לתמונת העולם בכלל. אחשוורוש הוא המלך, השולט ללא עוררין ברוב העולם העתיק. ההשוואה למלך מלכי המלכים מתבקשת. אבל אחשוורוש מנהל את העולם בצורה גחמנית ורשלנית. הוא לא מפריד בין תשוקה, מזימה, חסד ורשעות. הכל משמש כאן בערבוביה, ומה שמכריע הוא הפור - פורים, כלומר הגורל או המזל.

המגילה היא קזינו אחד גדול עם הרבה אלכוהול ונשים יפות. הרולטה מסתובבת, ודברים נחתכים בתזמון אכזרי וחסר פשר. אין דין ואין דיין, וגרוע מזה: הדיין הוא שוטה ושותה. חסר עכבות וגבולות, שמושפע מכל אחד ואחת, ונמשך מצד לצד בלי ערכים, מוסר או תוכנית. אז במקרה הזה ניצלנו ממוות. זה לא מבטיח כלום. ובעצם מעורר חלחלה. אם כך מתנהלים הדברים בעולם, שווה להיזהר.

חכמי המשנה הבינו את המסר החתרנו הזה, ויש דיון מרתק בתלמוד אם לכלול את מגילת אסתר בין כתבי הקודש. למזלנו הם הכריעו בחיוב. הם הבינו שהספק, הכפירה וגם החילוניות הם חלק מעם ישראל. יכולתם להכליל את המגילה יחד עם עוד כמה ספרים חתרניים, כגון קהלת ואיוב, בקאנון התרבותי שלנו, מראה אולי פנים של יהדות אחרת.

בניגוד לפנים של היהדות הדתית (אגב, המילה דת מופיעה כאן לראשונה, זו מילה פרסית שמשמעותה חוק) בישראל היום, היהדות שלי היא היהדות מרובת הפנים. יהדות שנשמר בה המקום לספק, לביקורת ולעתים גם להתרסה כלפי שמיא. זה חלק משמעותי וחשוב בבניין של חברה, של תרבות ושל עם. פורים שמח.

ערן ברוך הוא מנכ״ל בינה - תנועה ליהדות חברתית