הנפץ שפירק את ממשלת נתניהו־יעלון היה סרטון ההוצאה להורג בחברון. הופעתו חייבה את האחראים בצבא ובמערכת הפוליטית לקחת צד: האם החייל היורה אלאור אזריה הוא פושע או צדיק, האם מגיע לו כלא או צל"ש. ראש הממשלה בחר בחייל, שר הביטחון במפקדיו. באותו רגע הותנע התהליך שהוביל להדחת יעלון והחלפתו באביגדור ליברמן. ספק אם פעילי "בצלם" שהפיצו את הסרטון דימיינו את התוצאה הזאת. אבל כמו גיבורים בטרגדיה יוונית או שייקספירית, תאוותיהם הובילו אותם לאבדון. אין ספק שחשיפת ההוצאה להורג היתה ההישג המקצועי הגדול ביותר של ארגוני זכויות האדם בשטחים מאז ומעולם. אבל במקום שפרסום הסרטון יעודד את אכיפת דיני המלחמה בשטחים, טיפול משמעתי ב"חריגים" והידוק היד על הנצרה, עכשיו יקרה ההיפך.

ספק אם פעילי "בצלם" שהפיצו את הסרטון דימיינו את התוצאה הזאת. אבל כמו גיבורים בטרגדיה יוונית או שייקספירית, תאוותיהם הובילו אותם לאבדון. אין ספק שחשיפת ההוצאה להורג היתה ההישג המקצועי הגדול ביותר של ארגוני זכויות האדם בשטחים מאז ומעולם. אבל במקום שפרסום הסרטון יעודד את אכיפת דיני המלחמה בשטחים, טיפול משמעתי ב"חריגים" והידוק היד על הנצרה, עכשיו יקרה ההיפך. עם ליברמן במשרד הביטחון, הניצרות יעברו למצב "אש", ויהיו עוד הרבה סרטונים כאלה.

לא רק "בצלם" התנהג כגיבור טרגי במשבר. גם יעלון, שהלך עד הסוף עם הדימוי העצמי והציבורי של שומר המוסר והצדק. תפקיד שר הביטחון הוא להבטיח את שליטת הדרג הפוליטי בצבא, ולשמש כשעיר לעזאזל לפיגועים ומלחמות. יעלון עשה ההיפך: במקום לקרוא את האיתות מראש הממשלה וליישר אתו קו, הוא ליבה את אווירת המרד בצבא. ואם בפרשת אזריה אפשר היה להצדיק את התנהגותו בעמידה על קיום הוראות הפתיחה באש וסמכות המפקדים, ולעבור עליה איכשהו לסדר היום, הרי שתמיכתו בסגן הרמטכ"ל נגד נתניהו ושרי הימין היתה בלתי נסלחת. נאומו של יאיר גולן, על ישראל של היום וגרמניה של אז, לא מילא שום פקודה או צורך מבצעי. מרגע שיעלון גיבה אותו, הוא חתם על צו ההעברה של עצמו מהקריה..

הגיבור הטרגי השלישי בסיפור הוא כמובן יצחק הרצוג, שעשה מאמצים חובקי עולם להתמנות לדוברו הבינלאומי של נתניהו. הוא פשוט חלם להתחכך בגדולי תבל ולהתבטא בעניינים מדיניים חשובים, ואפילו הפגין כישורים דיפלומטיים לא מבוטלים במו"מ עם נתניהו, לתוכו רתם את נשיאי צרפת ומצרים. אבל גם הרצוג רצה כיבודים והשיג אסונות. מילא שאמינותו התפוגגה והקריירה שלו הסתיימה. האבידה לא גדולה. רק חבל שהוא העניק לממשלת הימין תעודת הכשר פנימית ובינלאומית, בהסכמתו לאמץ את עמדותיה (מדינה פלסטינית איננה מעשית, אסור להיראות כ"אוהבי הערבים")..

הגיבור הבא, והחשוב מכולם, הוא ראש הממשלה. נתניהו יצא כאילו מנצח מהמשבר: הוא רצה להרחיב את הקואליציה שלו והצליח. עוד רגע יעבור התקציב הדו־שנתי, והשקט יחזור לרחוב בלפור עד 2019. אז זהו, שלא. במקום שייהנה משירותיו של יחצ"ן ופרקליט ממולח כהרצוג, שבסך הכל רצה לשכה, כרטיסי טיסה וקצת מלמולים לא מחייבים על התהליך המדיני, מעכשיו נתניהו יישלט בידי שני הטוענים לכיסאו, ליברמן ונפתלי בנט. הוא רצה עוד כוח והשיג חולשה: המו"מ עם הרצוג חשף שנתניהו לא מסוגל להעביר שום מהלך מדיני בליכוד. תפקידו בהנהגת המדינה יסתכם מעתה במיזעור הקטסטרופות שיציעו בנט וליברמן.. ולסיום, המנצח הגדול ליברמן, שחיכה במשך שנה מחוץ לממשלה בראש סיעונת דלת השפעה, וזכה עכשיו לשדרוג החלומות. העצבים החזקים שלו השתלמו, כשלא התפתה להישאר בעמדה חסרת החשיבות של שר החוץ, אחרי שש שנים ריקות מתוכן. הוא נחלץ גם מהאחריות הציבורית לאינתיפאדת הבודדים, שתוטל מעתה על יעלון המודח. אבל גם ליברמן הוא גיבור טרגי, רק שבמקרה שלו, הטרגדיה היא של כולנו.